גדוד טנקים 9

בעת שהייתנו ב"אפריקה"-ממערב ל-פאיד הגיע אלי נהג הג'יפ שלי (רפי סבג), שחזר ממזרח לתעלת סואץ(אחרי הובלת דלק ) ,אמר לי כי פגש ממזרח לתעלה קבוצת טנקיסטים עם טנקים חדשים,הם זיהו אותו כנהג שלי, כתבו את הגלויה והישביעו אותו שימסור לי אותה מיד...

תיאור המעשה:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סמ"ר שלמה ערמן ז"ל כסמל מחלקת-טנקים במעוז "אורקל". עם פרוץ המלחמה נפגע מפקד-המחלקה ונפל. סמ"ר שלמה ערמן ז"ל נטל לידיו את הפיקוד על המחלקה, והפעיל אותה במשך יומיים במעוז ומחוץ למעוז כשהוא פועל עם הטנק שלו בטווחים קצרים, נגד אויב שהחזיק בחלק מהמעוז... סמ"ר ערמן ז"ל הוביל את אנשי הצוות במסע רגלי לעבר כוחותינו, כאשר הוא נושא עמו חייל פצוע מחיילי- תצפית, שנאספו על-ידיו, עוד לפני עלותם על המארב... למחרת, 8 אוק' 1973, הגיעו לקו-כוחותינו. בהשלימו משימה זו, נפל. במעשיו אלה גילה אחוות-לוחמים, אומץ -לב, תושיה וגבורה תוך חירוף נפש.
על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה
אייר תשל"ה מאי 1975, שמעון פרס, שר הבטחון

פעמים רבות, מעשי הגבורה הנעלים ביותר של הלוחמים הנופלים הם דווקא אלו שאיש לא היה עד להם - ולכן לא יסופרו לעולם. לעיתים יש עד אחד ויחיד. יאיר טל, שנלחם עם פלוגה מ' של גדוד 9 החל מפרוץ המלחמה ב-6 באוקטובר 1973 מתאר רגע אחד שנחרט לעד בזכרונו ושגיבורו היה אויבו בקרב - לוחם מצרי. בהמשך - בתארו את נפילת אחד-עשר בתופת במדבר סיני, מוצא טל נקודות דמיון בין שני הסיפורים. וגם כמה נקודות למחשבה.